מסכת הוריות מסיימת את סדר נזיקין אבל היא גם פותחת את סדר קודשים. נזיקין כי המסכת עוסקת בב"ד שהורו בטעות. קודשים כי היא עוסקת בקורבנות המביאים על שגגת ב"ד, כהן משיח ומלך.
"אמר רב יהודה, האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין" (ב"ק ל' א'). דעות נוספות בגמ' שם, מילי דברכות או מילי דאבות. וכבר דיברנו על הקשר בין מילי דנזיקין לחסיד. השומר עצמו מכל דיני נזקין, צריך לחשוב לפני כל מעשה ומעשה שהוא עושה. חסיד לא עושה דברים ללא מחשבה, מתוך הרגל. "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפילתם". שוב, לא ניגשים לתפילה בלי מחשבה בלי הכנה. איזהו חסיד שוטה, הרואה אישה טובעת בנהר ולא מצילה. למה הוא חסיד? כי האינסטינקט אומר לו לקפוץ מיד לנהר, אבל הוא לא עושה דברים אינסטנקטיבית, אלא עם מחשבה קודם. שוטה כי הוא חשב מחשבה של שטות.
סדר קודשים עוסק בעיקרו במעשה הקרבנות. הרש"ר הירש בתחילת פרשת ויקרא נותן לנו מבט על מהות ומשמעות הקרבנות. קרבן מלשון קירבה. אחת הדרכים להתקרב לזולת היא על ידי נתינת מתנה. נתינת מתנה היא לא בהכרח השלמת חסר אצל השני אלא יותר נתינה ממני. השני רואה שאני נותן לו משלי הוא שמח, הוא רואה שאני רוצה בקרבתו וממילא נוצרת קירבה הדדית. יש אמנם כאלו שמודדים את המתנה בערכה הכספי אבל רוב בני האדם מחפשים את הכוונה ואת הלב שמאחורי המתנה. לעיתים מתנה זולה עם מכתב ברכה מהלב שווה הרבה יותר ממתנה יקרה ומיוחדת. כך זה גם בהקרבת הקורבנות. הקב"ה לא צריך את הקרבן כדי למלא חסר כל שהוא אצלו, הוא לא צריך את הבשר והדם העולים על +המזבח וגם לא את הסולת של המנחה או את היין של הנסכים. מהות הקרבן היא שאנחנו ניתן משלנו וכך נתקרב לה'.
מטרת הקרבנות היא התקרבות לה' התקרבות לה' זה התדבקות בקדושה. והתקדשתם והייתם קדושים.
הרמח"ל בונה את ספרו מסילת ישרים המדריכנו בדרך עבודת ה', על הברייתא המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר, "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות.....".
קשה להגיע לקדושה וכנראה שיותר קשה להגיע לחסידות, כך לפי סדר הברייתא. אבל את ההתחלה התחלנו כי התחלת הכל זה תורה.
כדי להבין מה זה לימוד תורה נפנה לפרשיות השבוע, העוסקות ביעקב אבינו. ויעקב איש תם יושב אהלים. מה זה יושב אהלים. בסיום פרשת תולדות כשיעקב נשלח על ידיו הוריו לחרן, אומר רש"י שלפי חשבון השנים בהם היה יעקב בחרן, אל מול השנים שנעדר מארץ כנען, חסרים י"ד שנה. באותם י"ד שנה למד יעקב בישיבת שם ועבר. על צורת הלימוד שלו אנחנו לומדים ממה שהיה בהר המוריה. "וישכב במקום ההוא" שם שכב אבל בבית שם ועבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה. (כ"ח י"א וברש"י שם).
על השנים בהם נעדר יעקב מבית הוריו נענש על אי קיום מצוות כיבוד אב ואם, בכך שבנו יוסף נעלם לעשרים ושתיים שנה. מה קרה עם אותם ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר. אי אפשר לומר שעליהם לא נענש כי היה זה לרצון הוריו, שהרי גם ההליכה לחרן והשהות שם היתה לרצונם. אם כדי להנצל מעשו, כמצוות רבקה, אם כדי למצוא אישה כמצוותו של יצחק. וגם על זה עונה רש"י שם – בשביל זכות התורה. אנחנו אומרים כל יום את המשנה בפאה האומרת ותלמוד תורה כנגד כולם. ובירושלמי הגירסא, ותלמוד תורה יותר מכולם. כשלומדים תורה אין תביעה גם על אי כיבוד אב ואם.
כולנו מכירים את הנושא של בריתות הזכרות וכדו' בהם מי שעובד פטור מלהגיע כי הרי הוא בעבודה. אבל אברך כולל או בחור ישיבה חייב לבא, זה מצווה, כיבוד הורים ועוד יותר חמור שווער ושוויגער.
בפרשיות אלו מלמד אותנו יעקב אבינו מה זה לימוד תורה ומה היחס בין לימוד תורה ועבודה. אמנם הדברים מדוברים בדרגות גבוהות של לימוד, אבל הדברים מדברים אל כל אחד, גם למי שאין תורתו אומנותו. הזמן המוקדש ללימוד תורה, נטו ללימוד תורה. אין שינה, אין עיסוקים אחרים, אין טלפונים וגם אין כיבוד אב ואם, אשה, משפחה וכדו'.
ברוך ה', את ההתחלה של תורה יש לנו. אבל צריך לדאוג שהלימוד יהיה כראוי ושיהיה לזה ההמשך הראוי. ויה"ר שנזכה לסיים את הש"ס במהרה (עוד פחות משנתיים) ולהתחיל מחדש ביתר עיון, ביתר עמקות וביותר השקעה. ושנזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
